09-9664477
אנדומטריוזיס ותהליך פוריות – היבטים רגשיים
מאת סיגל ליבנה
“הגוף שלי מקולקל” – אלה היו המילים הכמעט ראשונות שאמרה לי טלי (שם בדוי), כשנפגשנו לראשונה. “משהו דפוק בו באופן בסיסי, אם רירית הרחם שלי מתפזרת לכל עבר במקום ברחם… שונאת את הגוף הזה”.
חוויית הפגם והכעס על הגוף שמבוטאת בדבריה של טלי, משותפת לנשים רבות הנמצאות בתהליך פוריות, ובהן אלו המאובחנות כחולות באנדומטריוזיס. ההתמודדות עם אנדומטריוזיס כמחלת רקע בתהליך הפוריות, עשויה להפגיש את המטופלת עם שאלות הקשורות, בין היתר, בזהות ובערך שלה בעולם, לעורר פעמים רבות רגשות קשים להכלה.
>> לקריאה בהרחבה: מה זה אנדומטריוזיס?
טיפול רגשי עשוי להיות בעל ערך רב לנשים אלו, להשיב את התקוה והאמון שאבדו, לסייע בהתמודדות עם התחושות הקשות ולסלול את הדרך להריון.
טלי הגיעה אלי בגיל 38, לאחר חמש שנים בהן ניסתה להרות, מתוכן שלוש וחצי שנים בטיפולי הפריה שלא נשאו פרי. היא בטאה כאב ואכזבה מהגוף ומעצמה, האשימה את עצמה שלא נלחמה, ושלא התעקשה על בירור מעמיק שהיה מאפשר זיהוי מוקדם וחוסך לה סבל ועגמת נפש.
בהיותה נערה צעירה, הכאבים האיומים שחוותה מדי חודש סביב הוסת, עוררו בה כעס על הגוף. טלי פנתה באותה תקופה למספר רופאים, שלתחושתה לא התייחסו לתלונותיה ברצינות. היא נטלה גלולות בקביעות מגיל צעיר יחסית, ועצמת הסימפטומים פחתה. רק שנים לאחר מכן, כשהפסיקה לקחת גלולות וניסתה להרות ללא הצלחה, הבינה כי בלקיחתן נפגעה היכולת לאבחן שמדובר באנדומטריוזיס.
האבחנה המאוחרת עוררה בטלי רגשות מעורבים. מצד אחד, ניתן תוקף לתחושותיה, לכאבים האיומים שחוותה, לחוסר היכולת לתפקד ימים שלמים לאורך שנים. מנגד, האבחנה נחוותה כקללה איומה: “הגוף המקולקל, הפגום שלי”. תחושות אלו העצימו את הפגיעה בדימוי העצמי, בתחושת הנשיות וכמובן, העמיקו את החשש שלה שלא תוכל להיכנס להריון וללדת תינוק בריא.
טלי ספרה שאת טיפולי הפוריות החלה בתחושה שאין סיכוי שתצליח להרות, וככל שחלף הזמן וההריון המיוחל לא הגיע, התחזקה בה התחושה הקשה. הטיפול הרגשי נתן את הרשות והמקום לתחושותיה, מבלי לטייח או לייפות את מה שעלה. בדימיון המודרך ששילבנו בטיפול, היא שיתפה בדימויים שהופיעו כשהתחברה למרחב הרחם. הדימוי המרכזי שהופיע היה: “אדמה צחיחה בצבע שחור ובמרקם דחוס” .
ההקשבה לגוף יצרה פתח לדיאלוג אחר איתו ועם הדימוי הקשה שהתחבר לה למרחב הרחם. היא הצליחה לגייס יותר חמלה ורכות לעצמה ולכאב שחוותה.
טלי התחברה לנערה שהיתה, זו שהסביבה לא האמינה לכאב שלה, והצליחה לראשונה לא לשפוט או לבקר את עצמה. היא פגשה איתה בעיני רוחה, והבינה שעשתה את הטוב ביותר שיכלה, בכלים שהיו ברשותה באותו זמן.
לקראת החזרת העוברים, התמקדנו ביצירת דימוי חדש למרחב הרחם, דימוי שמקפל בתוכו את אותה חמלה שהתפתחה בה כלפי עצמה וכלפי הגוף. הדימוי שהופיע הפעם היה: “צמר גפן ורוד – לבן כמו ענן רך ונעים”.
ביקשתי ממנה לצייר על דף את הדימוי שעלה לה ולהיעזר בו לאורך השבועיים הבאים. לצד זה שילבה האזנה למדיטציות מוקלטות שסייעו לה ליצור איזון ורוגע.
שמונה חודשים לאחר מכן, נולדה לטלי תינוקת. שנתיים לאחר מכן, הרתה שוב מסבב ראשון של מוקפאים .
אנדומטריוזיס היא אחת התופעות הפחות מדוברות, על אף שכיחותה הגבוהה (אחת מתוך עשר נשים).
המחלה נגרמת כאשר תאי רירית הרחם (אנדומטריום) נודדים אל מחוץ לרחם, ומתמקמים באזורים שונים בגוף. אחד הסיבוכים של האנדומטריוזיס הוא הצטלקות של איברי מערכת הרבייה ופגיעה בפוריות.
במקרים רבים, האבחון המדויק נקבע רק במהלך הבירור לאי-הפיריון, לאחר שנים ארוכות של סבל מתמשך ופגיעה קשה באיכות החיים. הסיבות לתופעה אינן ברורות, אך הניסיון מלמד כי למצב הרגשי יש השפעה על חומרת התסמינים.
באנדומטריוזיס, כמו במחלות רבות אחרות, ניתן לראות מעגל קסמים שלילי בו הכאב גורם לכעס על הגוף, ולאובדן האמון בו וביכולת הריפוי שלו. מה שעלול להחליש את יכולת ההתמודדות עם המחלה, להחמיר את הכאב וחוזר חלילה.
נשים עם אנדומטריוזיס הנמצאות בתהליך פוריות, יכולות להפיק תועלת מתמיכה רגשית מתאימה, העשויה להקל על ההתמודדות עם תקופת הטיפולים, ליצור דיאלוג מחודש עם הגוף, ולגעת בכעס שהצטבר לאורך שנים, בדרך שונה ומקדמת.
התהליך עשוי להשיב את האמון בגוף ולסייע להן להתחבר מחדש לתקווה שהוא מסוגל להכיל בתוכו חיים.
**מבוסס על מקרה אמיתי בטשטוש פרטים מזהים ובאישור המטופלת.
סיגל ליבנה, מטפלת רגשית ואנרגטית בנשים בתהליכי פוריות, הריון ולאחר לידה.עו”ס (MSW) ומנחת קבוצות.
